מיני לישמניה הינם טפילים חד תאיים הגורמים למחלות עוריות, למחלות של אזור המעבר בין רירית לעור (mucocutaneous) ולמחלות וויסרליות בכלבים, בבני אדם וביונקים אחרים.
מכרסמים וכלבים הים המאכסנים הראשוניים של מיני הלישמניה. בני אדם הינם מאכסנים מקריים.
איך כלבים נדבקים בלישמניה?
כלבים נבדקים במחלת הלישמניה על פי רוב ע"י עקיצת זבוב החול שמעביר את הטפיל הגורם למחלה לגופו
של הכלב. דרכי הדבקה נוספות אפשריות הן באמצעות מחטים נגועות, עירוי דם נגוע הניתן לכלב,
הרבעות כלבים ומאם לעובר.
לאחר העברת הטפיל לגוף הכלב קיימת תקופת נשאות ממושכת שבה הכלב לא יראה כל סימני מחלה,
שיכולה להימשך עד 7 שנים.
הטפיל נבלע ע"י תאי מערכת חיסון של הכלב (מאקרופאגים) ומשרה תגובות של מערכת החיסון
של הכלב הגורמות בהמשך לסימני המחלה.
לישמניאזיס ויסרלי היא צורת המחלה הנפוצה ביותר בכלבים.
מה הם סימני מחלת הלישמניה הוויסרלית בכלבים?
כשסימני מחלת הלישמניה הוויסרלית מופיעים בכלב, הסימנים הנפוצים הם:
אבדן משקל
תאבון נורמאלי עד מוגבר
שתיה והשתנה מרובות
אבדן מסת שריר
דיכאון
הקאות
שלשול
שיעול
הפרשה דמית מהנחיריים המכונה "אפיסטקסיס"
התעטשויות
הופעת צואה שחורה
חום גבוה
לקויות עוריות (אופייני שמופיעות באזור הפנים, באפרכסות האוזניים ובכפות הרגליים)
מפרקים חמים ונפוחים
דלקת עיניים
הגדלת קשרי לימפה וטחול המורגשים בבדיקת וטרינר
איך מאבחנים את מחלת הלישמניה בכלבים?
אבחון מחלת הלישמניה בכלבים מבוסס על הממצאים הבאים:
ממצאי בדיקה גופנית המבוצעת ע"י וטרינר
ספירת דם מלאה- לעיתים תראה ירידה בספירת טסיות הדם ועליה בספירת תאי הדלקת
פרופיל ביוכימיה- יראה עליה בחלבוני הדלקת (גלובולינים) וירידה בחלבון הדם (אלבומין), עשוי להראות עליה בפעילות אנזימי כבד ועליה במדדים לתפקוד הכליה.
בדיקת שתן- עשויה להראות חלבון בשתן.
משטחים מקשרי לימפה או מלקויות עוריות יכולים לחשוף את הטפיל תחת מיקרוסקופ.
בדיקת דם (PCR) יכולה למצוא את DNA הטפיל בדם הכלב.
בדיקת דם לזיהוי נוגדנים (סרולוגיה) יכולה למצוא נוגדנים ללישמניה בדם הכלב, המעידים על חשיפה לטפיל.
איך מטפלים בלישמניה בכלבים?
הטיפול בלישמניה הינו טיפול תרופתי.
חשוב לציין כי הטיפול מביא להחלמה קלינית ברוב הכלבים אך כי לא ניתן לבער לחלוטין את הלישמניה מגוף הכלב באמצעות טיפול תרופתי, והכלב תמיד יישאר נשא של הטפיל.
בהרבה מקרים, גם לאחר החלמה מלאה, עלולה להתרחש בהמשך חיי הכלב חזרתיות של סימני המחלה.
איך מונעים לישמניה בכלבים?
כמו בהרבה מחלות אחרות, הדבר החשוב ביותר גם במחלת הלישמניה הוא הקפדה על מניעת ההדבקה במחלה. מאחר ולישמניה הינה מחלה זואונוטית המדביקה גם בני אדם (המחלה באנשים מוכרת בשם "שושנת יריחו"), המניעה אף חשובה עוד יותר. יש לציין כי ההדבקה אינה מתרחשת ישירות מהכלב עצמו אלא כי הכלב משמש מאכסן לטפיל וכשזבוב חול עוקץ אותו הטפיל עובר אליו וממנו יכול לעבור בעקיצה גם לבני האדם.
ההליך המניעתי החשוב ביותר הוא הימנעות מזבובי חול. במקומות בהם נפוצים זבובי חול, מומלץ לאפשר לכלבים לישון בבית בלילה, לטפל באזורי רביה של זבובי חול, ולשים לכלב קולר צוואר ייעודי הדוחה את הגעתם של זבובי החול.