תת פעילות נרכשת של בלוטת התריס הינה מחלה נפוצה בכלבים, הנגרמת כתוצאה מירידה בייצור הורמוני
בלוטת התריס (T4 ו- T3).
הורמוני בלוטת התריס הינם חומצות אמינו (אבני בניין של חלבון) המכילות יוד והנוצרות בבלוטת התריס.
כשנפגע הייצור של הורמונים אלה בבלוטת התריס נוצרת תת פעילות של הבלוטה המכונה גם- "היפותירואידיזם".
מה גורם לירידה בפעילות בלוטת התריס בכלבים?
הגורמים הנפוצים לתת פעילות בלוטת התריס בכלבים הם דלקת (כפי הנראה אוטואימונית) של בלוטת התריס (lymphocytic thyroiditis) או ניוון בלוטת התריס כתוצאה מגורם לא ידוע.
גורם פחות נפוץ לתת פעילות של בלוטת התריס בכלבים הוא גידול סרטני נרחב של הבלוטה.
קיימים מספר גורמים נוספים הנפוצים עוד פחות.
באילו כלבים נפוצה תת פעילות של בלוטת התריס?
תת פעילות של בלוטת התריס יכולה להופיע בכל גזעי הכלבים אך גזעי הגולדן-רטריוור והדוברמן-פינצ'ר
מצויים בסיכון גבוה יותר לפתח את המחלה.
אילו סימנים יראו כלבים הסובלים מתת פעילות של בלוטת התריס?
הורמוני בלוטת התריס משפיעים על תפקוד איברי גוף רבים ובגדול דואגים לשמר את הקצב במטבולי
("חילוף החומרים") של הגוף. לכן, הסימנים הנראים בכלבים עם תת פעילות של בלוטת התריס הם
שונים ומגוונים ונובעים מירידה בקצב המטבולי.
דוגמאות לסימנים שכאלה:
עייפות ועמימות מנטלית
עליה במשקל הגוף והשמנה
ירידה ברצון לבצע פעילות גופנית
אי סבילות לקור
שינויים במופע העור נפוצים מאד בכלבים הסובלים מתת פעילות של בלוטת התריס, ועשויים לכלול: עור יבש עם קשקשים, שינויים באיכות הפרווה ולעיתים פרווה שאינה צומחת לאחר תספורת, קרחות, דלקות של העור המלוות בגירוד, ירידה ביכולת החלמת פצעים עוריים ועוד.
כלבות וכלבים לא מעוקרים ולא מסורסים עשויים לסבול מבעיות פוריות
נזק לעצבים פריפריים יכול להיראות אף הוא בכלבים הסובלים מתת פעילות של בלוטת התריס, ויבוא לידי ביטוי בסימנים כמו חולשת גפיים, חוסר שווי משקל ורפלקסים מוחלשים בבדיקת וטרינר.
כמו כן, תת פעילות של בלוטת התריס בכלבים עשויה במקרים נדירים להתדרדר לכדי מצב מסכן חיים המכונה myxedema coma הבא לידי ביטוי במצב מנטלי עמום לחלוטין, חולשה וחוסר תאבון המלווים בבצקות עוריות בעיקר באזורי הפנים והסנטר, קצב לב איטי וטמפרטורת גוף נמוכה (היפותרמיה).
תת פעילות של בלוטת התריס יכולה להחמיר סימנים של מחלת לב אם קיימת בנוסף.
איך ניתן לאבחן תת פעילות של בלוטת התריס בכלבים?
אבחון תת פעילות של בלוטת התריס בכלבים מבוסס בראש ובראשונה על הסימנים המדווחים ע"י הבעלים
ועל הבדיקה הגופנית המבוצעת ע"י הווטרינר.
מכלב שהווטרינר שלו חושד שסובל מתת פעילות של בלוטת התריס ידגמו מספר בדיקות דם לצורך אבחון:
ספירת דם מלאה- שעשויה להראות אנמיה קלה.
פרופיל ביוכימיה בצום- שעשוי להראות עליה ברמות שומני הדם (כולסטרול וטריגליצרידים) ולפעמים גם עליה קלה בפעילות אנזימי כבד (כדוגמת ALT ו-ALP).
בדיקת הדם האבחונית החשובה ביותר והמכרעת לאבחון תת פעילות של בלוטת התריס בכלבים היא בדיקת רמות הורמוני בלוטת התריס בדם, כשההורמונים שרמתם נמדדת בדרך כלל הם- T4 ו-TSH.
טיפול בתת פעילות של בלוטת התריס בכלבים:
הטיפול בתת פעילות של בלוטת התריס מבוסס על טיפול תרופתי בהורמון סינטטי של בלוטת התריס (T4)
הניתן במתן פומי למשך כל חייו של הכלב. מטרת הטיפול היא בעצם להעניק לכלב תחליף של ההורמון החסר בגופו. הטיפול בהורמון בדר"כ ניתן בהתחלה בתדירות של פעמיים ביום (בבוקר ובערב), ובמידה וסימני המחלה נעלמים, ולאחר מעקב אחר רמות ההורמון בדם, לפעמים ניתן להוריד את תדירות מתן ההורמון לפעם אחת ביום.
הטיפול התרופתי בכלבים הסובלים מתת פעילות בלוטת התריס הוא מאד מתגמל והפרוגנוזה לחזרתם לתפקוד נורמלי היא מצוינת. השיפור בסימני כלבים החולים בתת פעילות של בלוטת התריס בעקבות הטיפול התרופתי הוא ניכר ובדרך כלל הכלב חוזר לנמרצות האופיינית לו תוך 1-2 שבועות מתחילת הטיפול בתרופה וניתן להבחין בירידה במשקל כבר כחודשיים לאחר תחילת הטיפול. מצב הפרווה אף הוא משתפר באופן ניכר לאחר חודשי טיפול ספורים.